אזור אישיבשעות הלילה יצאו לדרך 50 מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי במבצע מתואם לעומק השטח האיראני. המטרה: הבונקר המבוצר של המנהיג העליון עלי חמינאי. לפי הדיווחים, המתקן נהרס עד היסוד.
כיצד בוצעה התקיפה
התכנון החל חודשים לפני הביצוע. יחידות מודיעין, קציני חיל האוויר ומקבלי ההחלטות הבכירים ביותר עבדו במקביל על מיפוי המטרה, בניית תרחישי הפעלה וגיבוש מערך התקיפה. כשהגיע הרגע, המריאו גלי המטוסים בתיאום מדויק, כשכל כלי טיס ממלא תפקיד מוגדר בפאזל המבצעי.
הבונקר עצמו תוכנן ונבנה כמתקן עמיד בפני מתקפות אוויריות קונבנציונליות. הוא הוקם בעומק האדמה, עם שכבות ביצור מרובות שנועדו לספוג פגיעות ישירות. אלא שמול שילוב של טילים חודרי ביצורים, מודיעין מדויק ויכולות לחימה אלקטרונית, עמידות הבטון לא הספיקה.
לפי הערכות ראשוניות, כל כלי הטיס השתתפו וחזרו בשלום לבסיסיהם. מדובר בנתון שחיל האוויר הציג כאחד ממדדי ההצלחה המרכזיים של המבצע.
מבנה הכוח: 50 מטוסים, תפקידים מדויקים
מבצע בטווח כה ארוך ובמורכבות כזו דורש יותר ממטוסי תקיפה בלבד. ההרכב שיצא לדרך כלל, על פי הדיווחים, מספר שכבות:
- מטוסי קרב מדגמים שונים שביצעו את התקיפה עצמה בגלים מתואמים
- מטוסי תדלוק אווירי שאפשרו את המרחק הגדול בין ישראל למטרה
- מטוסי סיור ואיסוף מודיעין שסיפקו תמונת מצב שוטפת לאורך המבצע
- מטוסי לחימה אלקטרונית שנועדו לשבש את מערכות ההגנה האיראניות
תגובות בינלאומיות: בין גינוי לציפייה דרוכה
הידיעה על המבצע גרמה להתעוררות מיידית בבירות המערב. ממשלות אחדות פרסמו הצהרות ראשוניות שקראו לריסון ולהימנעות מהסלמה נוספת, מבלי לגנות את ישראל במפורש. ארצות הברית, על פי הדיווחים, קיבלה הודעה על המבצע סמוך לביצועו, מבלי שנדרשה להסכמה מקדימה.
ממשלת איראן הגיבה בתוך שעות בהצהרה רשמית שתיארה את האירוע כ"תוקפנות נפשעת" וקראה למועצת הביטחון של האו"ם להתכנס לדיון דחוף. בו זמנית, הופעלו מנגנוני ייעוץ בין בכירים ברוסיה ובסין, המחזיקות בזכות וטו במועצה.
בישראל, פורסמה הצהרה רשמית קצרה שאישרה את ביצוע המבצע וציינה כי ישראל תמשיך לפעול כנגד כל איום קיומי. מנהיגים פוליטיים בכירים נמנעו בשלב זה מהתבטאויות ציבוריות מפורטות, ככל הנראה בשל שיקולים מבצעיים.
רקע: הבונקר של חמינאי היה ידוע בקהילת המודיעין המערבית כאחד המתקנים המוגנים ביותר באיראן. הוא שימש מקלט מנהיגות בעת חירום ומרכז פיקוד מוגן לשימוש בלחימה. הפגיעה בו נתפסת כמהלך שמשמעותו אינה רק פיזית, אלא גם פסיכולוגית-אסטרטגית.
ניתוח: מה השתנה ומה עלול לבוא
מבצע מסוג זה אינו עוסק רק בהרס תשתית. הוא שולח מסר חד לטהראן: אין מקום בטוח, כולל זה שנבנה בעלות של מאות מיליוני דולרים ותוכנן להוות מוצא אחרון. זהו שינוי מהותי בכללי המשחק.
השאלה המרכזית שמעסיקה כעת אנליסטים היא תגובת איראן. טהראן מצויה בין שני לחצים סותרים: הצורך לשמור על אמינות הרתעתית לפנים, מול הסיכון שתגובה צבאית ישירה תגרור אותה לעימות כולל שאינה מוכנה אליו כרגע. הבחירה בין שתי האפשרויות, ועיתויה, עשויות לקבוע את מסלול האזור בחודשים הקרובים.
על רקע זה, מדינות המפרץ עוקבות בדריכות. כמה מהן, שיש להן עניין משלהן בהחלשת ההשפעה האיראנית, ישמחו להיחלשות ראוותנית של טהראן. אחרות חוששות מהפרה של היציבות האזורית שאין להן שליטה עליה.
המבצע ככל הנראה ידחוף את המגעים הדיפלומטיים - אם ישנם - לשלב חדש ומורכב יותר. הלחץ על הממשל האמריקני לגבש עמדה ברורה יגבר, והארגונים הפרוקסי שאיראן מפעילה באזור כבר מוכנים, ככל הנראה, לפעולה.